פסק-דין בתיק ע"פ 40511/07

1.         ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים מיום 19.6.07 (כב' השופט חיים לי-רן) בתפ 3922/06 ו- 2240/07.

2.         בהכרעת הדין מיום 13.6.07 הורשע המערער בעבירות של החזקת סם ושימוש בו לצריכה עצמית על פי סעיף 7(א) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג- 1973, החזקת נכס הנחשד כגנוב לפי סעיף 413 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 והשמדת ראיה לפי סעיף 242 לחוק העונשין. בתיק הנוסף הורשע המערער על פי הודאתו בעבירות של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, השמדת ראיה והחזקת סם לצריכה עצמית.

3.         בגזר הדין מיום 19.6.07 נדון המערער לארבעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, שני חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים. כן נפסל המערער מלהחזיק או לקבל רשיון נהיגה לתקופה של 5 שנים.

4.         ערעורו של המערער נסוב על פסילת רשיונו בלבד.

5.         לטענת המערער, לא הוכח כי הוא עבר עבירה מסוג של נהיגה תחת השפעה של סמים, ולא היה לו יומו בבית המשפט לטעון טיעוניו בעניין זה. המערער נהג להשתמש בסמים רחוק מעיני קרוביו, ברכב החונה, אך מעולם לא נהג ברכב תחת השפעת סמים. המדינה כלל לא ביקשה לפסול את רשיונו, והתייחסותה בטיעוניה לגזר הדין, היתה אך בנוגע לשאלת המסוכנות העתידית שלו. הרשעת המערער מבוססת על ראיות נסיבתיות והשערות, ואשמתו אינה בבחינת המסקנה ההגיונית היחידה המתבקשת ממכלול הראיות. בכלל השיקולים היה גם על בית המשפט לקחת בחשבון את עינוי הדין שעבר המערער וניסיונותיו לשיקום ולטיפול. פסילת רשיונו של המערער לתקופה כה ארוכה תפגע קשות באורח חייו המשפחתיים ובאפשרותו להשתקם ולהתפרנס. המערער משמש כמפרנס יחיד וסועד את הוריו. מעבר לכך, לאור גילו של המערער הנמצא בשנות ה- 50 המאוחרות של חייו, יקשה עליו לחדש את רשיונו לאחר תום התקופה. לכך יש להוסיף, כי בגלל בעיה רפואית ממנה סובל המערער, תחבורה ציבורית אינה משמשת חלופה הולמת.

דיון

6.         יש להבחין, לצורך הדיון, בין טענותיו של המערער המופנות כנגד הכרעת הדין, זו האחרונה אינה עומדת לערעור, לבין טענותיו לעניין גזר הדין. כמו כן, אין נפקות לשאלה אם המערער השתמש בסם כאשר נהג או כאשר הרכב חנה. יוער, כי בפני בית משפט שלום, בניגוד לטענה בכתב הערעור, כן עתרה המדינה לפסילת רישיון נהיגה (עמ' 23).

7.         סמכות בית המשפט לשלול רשיון של מי שעבר עבירות סמים מוסדרת בסעיף 37א לפקודת הסמים, בו נקבע כי אם הורשע אדם בעבירה לפי הפקודה רשאי בית המשפט בנוסף לכל עונש אחר, ובנוסף לסמכותו לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], לפסול אותו מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה או מלהחזיק רשיון רכב לתקופה שלא תעלה על חמש שנים, ורשאי הוא, אם הוא סבור שהדבר דרוש כדי להגן על הציבור, לפסול אותו כאמור לתקופה ארוכה יותר. סעיף 37א, אינו קובע שהשימוש ברכב צריך להיות נסיבה מנסיבות העבירה כתנאי להטלת עונש הפסילה (עפ 1859/02 מדינת ישראל נ' אמיר רחאל (ניתן ביום 8.9.04, פורסם באתר נבו).

8.         במסגרת שיקוליו שקל בית המשפט קמא את העובדה כי מאז שחרורו מצה"ל צבר המערער 14 הרשעות ובהן גם שוד מזוין והחזקת נשק שלא כדין, עבירות סמים ועבירות אלימות. הרשעתו האחרונה היא משנת 2003 בעבירות של החזקת סם לצריכה עצמית ופירוק חלקים מרכב.

כן שקל בית המשפט לחומרה את טיבן של העבירות ובמיוחד את אלה שעניינן תקיפת שוטרים. התפרצותו של המערער כלפי השוטרים באה בעיצומו של ההליך המשפטי שהתקיים בבית משפט קמא ובשעה ששירות המבחן שקד על עריכת תסקיר משלים. כן נשקלה העובדה כי סם מסוג הרואין נמצא טמון בהגה המכונית בה נהג ושימש כ"מנה זמינה" וכי עישן סם כנהג ברכב חונה.

            לקולא, נלקחה בחשבון העובדה שהמערער הודה, מצוקותיו הקשות הכרוכות בהינתקות מלאה מהתמכרות לסמים, מאמציו לקיים אורח חיים נורמטיבי ולפרנס את עצמו ומשפחתו, העובדה שהיה נתון תקופה ארוכה במעצר בית והבטחתו להשתדל שלא לחזור עוד לסורו. בית המשפט הסיק כי כליאתו של המערער עלולה לדרדר עוד יותר את מצבו ולהסיגו אל מחוזות ומעשים שלחברה ענין רב שלא ישוב אליהם עוד.

9.         לאחר ששקלנו את חומרת מעשיו של המערער, לצד העובדה כי בשאר חלקי גזר הדין הקל בית המשפט עם המערער ואף עשה עימו חסד בכך שלא גזר עליו מאסר בין כתלי הכלא, נראה לנו כי אין מקום להתערב בגזר הדין. תקופת הפסילה אינה קצרה, אולם זו טיבה וטבעה של ענישה, שנועדה בראש ובראשונה להרתיע. הנסיבות הקשות אותן מונה המערער לא הפריעו לו לשוב ולחזור על מעשיו, גם כשהיה נתון במעצר בית. בעברו של המערער עבירות שונות, ונסיונו להציג הדברים כאילו מדובר רק בעבירות סמים, אינו מדוייק. די בכך שנזכיר את תקיפתו כלפי השוטרים בעת ביקורם במקום מעצר הבית שלו.

10.       נסיבות העבירה מצדיקות עונש חמור, ושלילת רשיונו נותנת לכך ביטוי. אמנם, תקופת השלילה הינה ארוכה, אולם, לאור ההקלה בשאר סעיפי גזר הדין, אין לומר כי מדובר בעונש המצדיק התערבותה של ערכאת הערעור. בעפ 10322/01 אברהם גבריאל נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 17.7.02, פורסם באתר נבו), צוין כי הרציונל העומד מאחורי עונש פסילה המוטל על מי שיש חשש נגדו כי הוא מכור לסמים, הוא החשש כי נהיגתו עשויה להיות מסוכנת לציבור. במקרה האחרון ציין בית המשפט כי אף שהמערער נגמל לטענתו, סירובו להמשיך ולקבל טיפול גם בין כתלי הכלא מעמידו בחזקת סיכון כאשר מדובר בנהיגת רכב. בענייננו עולה מתסקיר שירות המבחן כי בחודש מרץ 2007 סולק המערער ממרכז טיפול לבעיות סמים, לאחר שהחל שם בטיפול בנובמבר 2006. מחוות דעת שירות המבחן עולה כי בשלב זה המערער מיצה את יכולתו להפיק תועלת ממסגרת טיפולית כוללנית כמרכז יום, ולהערכתם יש מקום לענישה מוחשית שלא תדרדרו. הגם שבדיקות השתן של המערער נמצאו נקיות, נתפס אצלו סם בשעת מעצר הבית. בנסיבות אלה קיים חשש כי נהיגתו עשויה להיות מסוכנת לציבור.

התוצאה

11.       לאור כל האמור, דין הערעור להידחות.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ו' בחשון התשס"ח (18 באוקטובר 2007), בהעדר הצדדים, בהסכמתם.

______________           ____________________           ______________

     י' צבן, שופט                  ג' כנפי-שטייניץ, שופטת                   ר' כרמל, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: